|
יום כיפור
יום של עידוד ושכנוע יוצא דופן להעלאת הערך העצמי באדם.
התורה שבכתב מציגה את יום הכיפורים כיום בו אלוהים יכפר על עוונות
אדם אם הוא "יטהר את עצמו", מושג שיפורט בהמשך.
מבחינת הדת היהודית, יום כיפור מוכר כיום בקשת סליחת עוונות
באמצעות תפילה, אבל גם כיום נורא, יום הדין, שטיבו מבוטא להפליא
בתפילה הנקראת "ונתנה תוקף", שבה האל חותם את גורלו של האדם לכל
השנה הבאה - מי לחיים ומי למוות, מי יעשר ומי יעני, מי ישפל ומי
ירום, ועל האדם להעביר את רוע הגזרה של יום זה בתפילה, תשובה וצדקה.
הדת אף סיפקה תפילה מרשימה על בסיס עיקרון זה.
כבר בשורות אלה ניתן לזהות את הגישה השונה של הדת. ניתן לומר, שהדת
אף מציגה גישה מנוגדת לזו של האל. ניגוד שילך ויתבהר ככל שנוכיח מהי
אותה תכלית שהאל רוצה להשיג ביום קדוש זה.
זמן רב לא הייתי שלם עם גישת הדת בעניין סליחת עוונות. לא הבנתי
למה ועל איזה בסיס מוענקת לאדם הסליחה, כשיש סיכוי סביר שאותו אדם
ימשיך בחטאיו אחרי יום זה כאילו לא קרה דבר. עם כתיבת ספר זה,
מצאתי שבכל נושא בו מעורב האל אישית, מסתתר תהליך או מסר שתרומתם
החיובית לאדם גדולה מאוד, ו יום כיפור אינו יוצא דופן במובן זה.
יותר מכך, יום כיפור מהווה דוגמה בולטת לסוג הענקה שכזאת.
מהו הכיפור (Atonement)?
לפי אנציקלופדיית בריטניקה,
זהו מצב של פיוס בין האדם לאלוהיו. להשגת פיוס זה פועל האדם לסלק
את המכשולים אשר בינו לבין אלוהיו. הדבר מתבצע בדרך כלל באמצעות
טקסים דתיים הכוללים הקרבת קרבן, הבעת חרטה על מעשים אסורים,
סבל או תפילה. זהו תהליך מוכר ברוב הדתות העתיקות. לפי מילון
אוקספורד, הכיפור הוא אפילו יותר מכך, הוא השגת מצב של אחדות
רוחנית בין הצדדים.
כפי שהאנציקלופדיה והמילון מתארים, הכיפור הוא יותר מסליחה.
הסליחה מתייחסת לפעילותו של הסולח בלבד. הכיפור, לעומת זאת, הנו
תהליך שבו שני הצדדים מעורבים, מטרתו להביא לפיוס ועקב כך ליחסים
ידידותיים בין הצדדים, למען הכשרת הקרקע לפעילויות עתידיות משותפות
לטובת שני הצדדים.
באשר ל יום כיפור עצמו,
אלוהים פונה ביזמתו אל האדם ביום זה ומציע התפייסות, על בסיס "סילוק
מכשולים הדדי" על בסיס שנתי ולאורך ימים. זאת למרות מעשיו הלא
מוסריים החוזרים ונשנים של האדם. הצעת פיוס שנתית זו מוגשת בשל
אהבתו הגדולה של האל לאדם. לכן אפשר בהחלט לטעון שהצעת הפיוס
האלוהי ביום כיפור היא אקט של אהבה אלוהית שאין כמותה.
באשר לפיוס בין בני האדם,
כיוון שנבראו בצלם אלוהים, קיימים גם בהם כוחות אהבה המבקשים
להתבטא. לכן גם האדם יכול להגיע לפיוס עם הזולת. פעילויות אלה
מוכרות מחיי היומיום, כמו פיוס בין אב לילדיו, בין בעל לאישה, וגם
בין אדם לחברו. הזולת לא יקבל את אהבתנו אם הוא כועס עלינו. לכן,
כדי לסלק מכשול זה, עלינו קודם כול להתפייס איתו. זאת אינה פעילות
נדירה, אלא פעילות, שיש להרבות בה אם אנו רוצים לצעוד באופן וודאי
אל הקדמה האינסופית.
מהותו של יום כיפור
הרשו לי להציג לפניכם בזאת קוראים יקרים, שלושה פסוקים אלוהיים מתוך
התפילה של יום כיפור, המכילים
הכוונות ועידודים נפלאים להעלאת ערכו העצמי של האדם.
הפסוק הראשון:
"כי
ביום זה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם, לפני ה' תטהרו".
(ויקרא ט"ז פסוק 30). פסוק זה כתוב בזמן עתיד והוא מיידע אותנו מה
עשוי להתרחש לפי כוונתו של הבורה ביום קדוש זה. אחרי שהצגנו את
משמעות הכיפור, יש להבין פסוק זה כך: כי ביום זה אתפייס אתכם ואטהר
אתכם מכל חטאיכם, בתנאי שתטהרו את עצמכם בפניי תחילה. הפסוק גם
מרמז על כך, שעל האדם להתכונן להשגת הכיפור. הוא נחלק לשני חלקים:
חלקו של אלוהים וחלקו של האדם.
החלק האלוהי:
"כי ביום זה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם" זהו הגמול
האלוהי, שיוענק לנו אם נטהר את עצמנו. כיוון שהגמול יוענק לנו
אחרי היטהרותנו, משפט זה מכיל סוג של עידוד יוצא דופן, סוג של
כדאיות עשייה. זוהי הדחיפה הראשונית לביצוע, המניע להגשמת אותה
עשייה שעלינו לבצע.
החלק של האדם:
"לפני ה' תטהרו" – הוא אותה פעילות רוחנית שאנו אמורים
לבצע. אך מכיוון שקיים סיכוי שאנו, כיצירה עצמאית, לא נרצה או לא
נוכל לבצעה, הגמול האלוהי המובטח אינו ודאי.
מכאן אנו לומדים, שלמרות הצו והשכנוע האלוהיים, רק אנו עצמנו,
מתוך החלטה חופשית, נוכל ליצור את אותו שיפור פנימי הנקרא היטהרות.
הפסוק השני
"אנוכי,
אנוכי הוא מוחה פשעיך למעני, וחטאותיך לא אזכר"
(ישעיהו מ"ג, פסוק 25).
פסוק זה מגלה לנו פרטים נוספים בדבר ייחודו של הפיוס. הוא מציין
שהאל מבטיח להעניק סליחה מוחלטת על חטאינו אם נסכים להתפייס אתו
על-פי תנאיו שפורטו בפסוק הראשון. הסליחה תהיה כה מוחלטת, שהאל לא
יזכור את חטאינו.
הערה:
הגיוני ואפילו הכרחי הוא, שכדי להשיג פיוס אמיתי, על כל צד לסלק
את המכשולים העומדים בינו לבין הצד השני.
המכשולים שעל כל צד לסלק הם: מצדנו – ביצוע ההיטהרות, ומצדו של
אלוהים, סליחה מוחלטת על עוונותינו וטיהורנו. בשורות הבאות אבהיר
כיצד היטהרותו של האדם מסלקת את מכשוליו.
הפסוק השלישי:
"מחיתי
כעב פשעיך וכענן חטאתיך, שובה אלי כי גאלתיך"
(ישעיהו
מ"ד, פסוק 22). פסוק זה מתאר מה יקרה לאחר ההתפייסות בין האל לאדם.
בפסוק זה האל מגלה לנו את הסיבה שבגללה ביצע את הפיוס המיוחד הזה.
הפסוק גם מצביע על שיפור בסטאטוס הערכי של האדם, שנוצר עקב
היטהרותו. האל קורא לסטאטוס זה גאולה. בעקבות הפיוס עשויים להשתפר
מאוד היחסים בין האדם לאלוהים ומצב חדש עשוי להיווצר. על סמך זאת האל
מזמין אליו את האדם במילים: "שובה אלי".
זוהי הזמנה לפעילות משותפת, שיכולה להיות רק אותה פעילות שלמענה
נבראנו, המתוארת בפרקים האם יש לאדם יעד ותכלית ו
תכלית אדם.
זאת, אם כן, המטרה האמיתית של יום כיפור, שמגלה לנו פסוק זה.
הביטוי "שובה אלי" מצביע על שיבה
אל משהו שהורחק בעבר. לכן אפשר להבין מתוך ביטוי זה, שלפני
ההתרחקות התקיימו בין האדם לאל יחסי קרבה ושיתוף פעולה דומים לאלה
שאלוהים רוצה כל-כך לממש ביום כיפור.
בתהילים פרק פ"א מוזכרת ההתרחקות של האל מעם ישראל. למרות התרחקות
זו, שהיא כשלעצמה דבר נורא, בא האל ומזמין אותנו לשוב אליו לפי
תנאיו. הדבר מצביע על כך שזוהי איננה התרחקות ללא שיבה.
לפי הפילוסופיה היהודית, זוהי השיבה ממצב של גלות אל מצב
משופר, מצב גאולה. הנביא ישעיהו קורא לשיבה זאת השיבה אל מצב בו
ישכון שלום בין בני האדם. אפלטון, דגול הפילוסופיה היוונית
העתיקה, התייחס לשיבה זאת כשיבה אל החיים האמיתיים שמחוץ למערת
הצללים של סוקרטס. הפילוסופים של יוון העתיקה אף האמינו שכל היקום,
כולל האדם, נמצאים מטבעם בשאיפה לשוב אל המקור, שהוא, לדעתי,
אלוהים
כיצד עלינו להבין את מושג ההיטהרות
לאחר קביעת סוג הפעילות שעלינו לבצע אחרי שובנו לאלוהים, ועקב מודעותנו
לשיפורים הרוחניים הדרושים לביצוע המשימה האלוהית אחרי השיבה,
ההיטהרות יכולה להיות רק סוג של שיפור רוחני. סוג של השתחררות
מאותם דברים לא טבעיים שבנו. הדבר ניתן למימוש רק על-ידי העלאת
ערכנו העצמי. לכן "טהר את עצמך" פירושו:
העלה את ערכך העצמי,
והערך עצמך על-פי ערך גבוה זה.
הערך העצמי הגבוה יביאנו לכך
שנימנע מעשיית מעשים לא מוסריים שביצענו קודם לכן. אנו נזהה אותם
ככאלה, ונדחה את ביצועם. יכולת רוחנית זו תסלק את המכשול בינינו
לבין ה' וכך נשוב אליו לפעילות משותפת. יש לראות בפעילות הטיהור
שבפסוק הראשון פעילות הבאה לנקותנו מטומאת החטא, ובכך לבסס את אותו
מצב ראשוני של ערך עצמי גבוה שהופיע זה עתה. ייתכן שללא ביסוס זה,
אין למצב המוזכר סיכוי רב להחזיק מעמד ולהתפתח לאורך זמן. זוהי
כנראה הפעילות המביאה לביטוי: "כי גאלתיך".
הגאולה
כפי שהיא מוזכרת בפסוק השלישי, הגאולה היא אותו סטאטוס רוחני משופר
ומיוצב שבו אנו מצויים בשיתוף פעולה עם האל ומבצעים נכון וביעילות
את תפקידנו האלוהי, לאורך זמן ובדרגות גבוהות והולכות. היא גם אותו
סטאטוס רוחני משופר שהתקבל בנו עקב העלאת ערכנו העצמי, ששיפר
דרמטית את דימוינו העצמי, ובכך עודד את התפתחותנו הרוחנית
האינסופית בכלל, והתפתחותם האינסופית של כוחות אהבה ויצירה בפרט.
היא גם אותו סטאטוס רוחני משופר שהתקבל בנו עקב ביצועו הדרמטי מאוד
של הצו האלוהי ביום כיפור, "לפני ה' תיטהרו".
הגאולה
מותאמת לפירוש האנגלי
Redemption
שבמילון
Webster
שהוא: מצב רוחני משופר עקב שחרור האדם ממועקת החטא או מטומאתו.
לפי כל האמור, ניתן לפרש את המושג
גאולה גם כסוג של הסמכת יכולת לביצוע של אותן פעילויות, אחרי שובו
של האדם לה'. לכן, "שובה אלי כי גאלתיך", פירושו גם, שובה אלי כי
הסמכתיך לעסוק אתי ב"פרויקט" שעבורו נבראת.
בשלב זה אפשר לומר בביטחון רב למדי, כי הגאולה האמיתית מושגת
בעיקר על-ידי האדם ופעולותיו הנכונות. כל פירוש אחר ופעילות אחרת
עשויים להביאנו לגאולה מזויפת.
מה הביא את דת ישראל לפעול ביום
כיפור בניגוד לדבר אלוהים? מה מונע ממנה לפעול כדי להשיג מיום כיפור
את מה שכבודו עשוי להעניק? האם ייתכן שבמשך שנים כה רבות, איש
מאותם גדולי ההוגים של עם ישראל לא היה מסוגל לגלות את מהותו
האמיתית של יום כיפור? או שמא הייתה לכך סיבה אחרת? בחירת שני
הפסוקים הנוספים, (מתוך ים של דברי הנביאים) המתאימים מאוד למהות של
המשפט הראשון, מצביעה בבירור על כך שחכמינו היו מודעים למהותו
האמיתית של יום קדוש זה.
לכן אפשרות זו אינה מתקבלת על הדעת. האפשרות הסבירה
יותר היא, שהיו סיבות כבדות משקל להפעלת מסורת זו.
האם ייתכן שהסיבה לכך שהפירושים הנכונים לא הובאו לידיעת העם
על-ידי המנהיגים הרוחניים נובעים מקיומם של פירושים מוטעים קודמים,
שהוצגו "בשם אלוהים", ועקב כך לא ניתן היה לסגת מהם?
לאור כל הנאמר, מתקבלת התמונה הבאה: אלוהים פונה אל האדם ומציע לו
סליחה מוחלטת על עוונותיו מהעבר, בתנאי שיטהר את עצמו לפניו תחילה.
משיב לו היהודי הדתי, כי כל מה שהוא יכול לעשות כדי לזכות
בסליחה, הינו לבקש בתפילותיו שייסלח לו. האם באמת לא מסוגל היהודי
הדתי להיטהר, לו סיפקו לו את הכלים הדרושים? התשובה
החד-משמעית היא שהוא מסוגל. אך הוא פועל כפי שהוא פועל מכיוון שכך
חונך לעשות, ומשום שאינו מכיר את המהות האמיתית ואת הפעילות הנכונה
שעליו לבצע ביום כיפור.
אין לי כל ספק, שאילו טיהרנו את עצמנו, כפי שאלוהים מבקש, היינו
מקבלים באהבה את הפיוס האלוהי והייתה נפתחת בפנינו הדרך לשוב
אליו
יתרה מזו, היה מתעורר בנו דחף לשוב ולבצע את אותה עבודה ייחודית,
עם כל מה שהיא מעניקה. הרבה אסונות, עוול ואומללות היו נמנעים,
אילו יישמנו נכון את התוכן האלוהי של יום כיפור. יכולנו להימצא כבר
זמן רב במצב המתואר על-ידי הנביא ישעיהו, מצב שבו למלחמות
ולסכסוכים בין בני אדם לא יהיה עוד ערך והם ייעלמו, והיינו מממשים
ביעילות רבה את תפקידנו האלוהי.
האם כדאי לנו להימצא במצב משופר יותר?
כיצד היינו נוהגים אילו היינו מושלמים יותר? במצבנו כיום אנו
פותחים את לבנו ומביעים געגועים וכמיהה רבה לימים הטובים שבהם נהיה
משופרים יותר. אנו נתקלים בגישה זו לאורך כל התפילה. אין זה דבר של
מה בכך, זהו מקור של מזון רוחני חיוני, המספק לנו הרבה תקווה,
סיפוק ואפילו אושר. הוא גם כלי לא מבוטל להתקרבות אל המקור ממנו
אנו מבקשים חסד, אהבה, הגנה והשראה.
מה יקרה אם נגיע לשלמות גבוהה יותר? האם נפסיד מקור חשוב זה
ואת כל מה שהוא מעניק?
בוודאי שלא, עדיין נהיה במצב של חוסר שלמות, ועדיין נזדקק לאותה
התקרבות וליתרונותיה. שהתקרבות זו מעניקה.
האם כדאי לנו להשתפר?
אם אנו מאמינים בקיומה של האינטליגנציה האינסופית
וסומכים על תבונתה, נענה על כך בהן מוחלט.
שכן "כבודו" לא היה מבקש מאתנו להשתפר
אילו לא היה לדבר יתרון משמעותי עבורנו.
אז מהו בכל זאת היתרון, אפילו מבחינה אנוכית, להימצא במצב משופר
יותר?
היתרון מתבטא בכך שנוכל, למשל, למלא טוב יותר את תפקידנו
האלוהי, שבין היתר אנו עומדים להיות אלו המספקים מזון רוחני וחסד
לנצרך. וזה בנוסף על אותם דברים נפלאים אחרים שהיינו מבצעים,
והתנסויות נפלאות שהיינו חשים.
ככאלה לא נהיה אטומים. נדמה יותר לאלוהים
באהבתנו, בעזרתנו, בחסדינו, ברוחב לבנו, בהערכתנו לאותה בריאת ה',
ובעיקר לאותה בריאה שנבראה בצלם אלוהים.
לו נשאלתי באשר לצביון הנכון של יום כיפור,
הייתי משיב, כי זהו יום של התרוממות רוח ושמחה יוצאת דופן, כי ביום
זה עשוי האדם לזכות בפיוס ובטיהור אלוהי, ובכך לעזוב את סטאטוס
הגלות ולחזור לסטאטוס הגאולה.
יום כיפור הוא גם יום של עידוד ושכנוע יוצא דופן להעלאת הערך
העצמי באדם.
יש לראות באקט הפיוס שהפרק מציג אמצעי חכם המביא שני גורמים
מסוכסכים, שפעלו במושגים של חטא ועונש, לפעילות חיובית משותפת.
לסיכום, מטרתו של יום כיפור
היא להביא אדם לסטאטוס רוחני בו ירצה ויוכל לפעול במשותף עם
אלוהים למימוש תכליתו.
|
