החינוך-הערכי

מורה דרך לעשיית הטוב ולחיים המלאים והמאושרים

דימוי עצמי

חינוך ערכי

בגרות נפשית וילדותיות נפשית

בגרות נפשית היא צומת טבעי חשוב מאוד לאדם. אחרי שחצינו אותו אנו חשים ששיפורים משמעותיים מתרחשים בנו. אנו מתחילים לראות את המציאות באופן ברור ונכון יותר. עקב כך חלק מההשקפות והדעות הילדותיות הקיימות בנו הולכות ונעלמות. רובנו עברנו צומת זה, וחלק מאתנו גם חש בשיפורים אלה. בגרות זו היא גם מצב נפשי משופר שבו דברים אלה מתרחשים.

אנו מזהים אצל אדם בעל אישיות זו תכונות חיוביות, כגון: אחריות, הבנה, מידה גדולה של עצמאות, פתיחות, צורך לספק מזון רוחני לזולת ללא תמורה, נטייה להגשמה עצמית,  ידע נרחב, שקט נפשי וראיית עצמו כרצוי בחברת אנשים

  בני אנוש שעברו צומת זו נקראים בוגרים, ואלה שעדיין לא עשו זאת נקראים ילדותיים. על אף שאנו נוהגים לייחס את המושג בוגר או בוגרת לנער או נערה שעברו גיל מסוים, עליי לציין שקביעה זו רחוקה מלהיות נכונה. חלק לא קטן מאותם אלה שעברו גיל זה עדיין לא התבגרו והם עשויים להתבגר מאוחר יותר, וחלק לעולם לא.

 בדומה לאדם הבוגר והאדם הילדותי, נמצאים בקולקטיב האנושי "עמים בוגרים יותר ועמים ילדותיים יותר" שעקב נסיבות העבר הפכו להיות כאלה.

 קיימת תקופת זמן בחיי האדם שבה טבעי להיות ילדותי, ותקופת זמן שבה טבעי להיות בוגר. פרקי זמן אלה אינם מוגדרים. אם האדם נמצא בתוכם אין הוא יוצא דופן. אפשר לומר שתקופת הילדות היא אותו פרק זמן הדרוש כדי שפנימיותו של הנער או הנערה יתפתחו ויגיעו לרמה הנפשית הנקראת בגרות. ככל שהתקופה מתארכת, משמע שקיימים בנפש הנער או הנערה יותר מעצורים שיש להתגבר עליהם.

מה מסוגל אדם בוגר לבצע לעומת אדם ילדותי?

היות שהבוגר נמצא ברמה נפשית גבוהה יותר, הוא מפותח יותר, ולכן הוא מסוגל לבצע פעילויות חכמות יותר ולנהוג בצורה חיובית יותר. אדם בוגר, למשל, מבטא בקלות יתרה הערכה ואהבה ויכול לממש מטרות חיוביות מובהקות שאותן האישיות הילדותית מתקשה להשיג. כלומר, במצב בוגר יש לאדם יכולות גבוהות יותר לבטא את הטוב.

 ניתן לומר, כי ככל שאדם בוגר יותר, ומשוחרר יותר ממעצורים נפשיים, כך הוא יפעל באופן חיובי ומשופר יותר, וכך הכרת ביתא תכיל אחוזים גדולים יותר של הכרת אלפא.

אדם ילדותי

ילדותיות ממושכת באדם נובעת, כפי הנראה, מחינוך לקוי ומאווירה רודנית המדכא ביטויים טבעיים רבים בילד, דבר שגורם להיווצרותן של חסימות נפשיות רבות, אשר עוצרות או מאטות את התפתחותו.

  מצב נפשי זה גם גורם לביטוים של כוחות שליליים , עקב אי-יכולתו להתבטא בטבעיות. לדוגמה, אם הדרך לביטוי אהבה חסומה, הדחף יחפש יציאה אחרת והיא תהיה בכיוון השנאה.

    אדם ילדותי, שאינו מסוגל להסביר את עמדתו ולשכנע את הזולת בנכונות דרכו, מנסה להכריח את האחר לפעול על-פי דרכו. הוא גם הטיפוס שעקב אי-יכולתו להשיג את מטרתו בדרכי יושר מפעיל שיטות לא מוסריות להשגתה.

  בשנותיו המוקדמות אדם ילדותי מבטא אישיות זו, בין היתר, באמצעות חינניות ויופי גופני, כדרך להשיג את המזון הרוחני מהטיפוס הבוגר. ככל שטיפוס זה עולה בגיל ויופיו הגופני הולך ופוחת, הוא מתמלא התמרמרות ורגשי נחיתות עקב חוסר יכולתו לתפקד נכון. לכן הוא מתחיל לסטות יותר ויותר אל הרע ובאמצעותו הוא מנסה להשיג את מה שחסר לו. זהו כנראה הגורם העיקרי המביא סוג אדם זה לשלוט באחרים. הוא אף יאשים את החברה בסבלו וינסה להתנקם בה. בכך מביא הוא על הקולקטיב האנושי את האסונות שבני האדם התנסו בהם בעבר לכל אורך ההיסטוריה האנושית.

 לא משנה כמה אדם זה עשיר, לא משנה כמה פעמים הוא השפיל את הזולת, הוא אינו מסוגל להשיג את השקט הנפשי והאושר שמשיגה האישיות הבוגרת.

בדומה לילד המוצא את הגנתו מאחורי הסינר של אמו כדי לתפקד בעולם הבוגר, כך אנשים ילדותיים מסוימים מוצאים את הגנתם מאחורי סינרים שונים ומשונים, כדי לתפקד איך שהוא בעולם זה. סינרים אלה יכולים להיות מקצוע, מוסד, מנהיג, דת, ואפילו אלוהים. בין הדברים המוזרים שראיתי בתחום זה, הוא כיצד רופא ילדותי מתחבא מאחורי הסינר של הרפואה הקונבנציונאלית כדי לתפקד בצורה כלשהי, ונפגע מאוד כשמביאים לפניו פתרון המושג באמצעות הרפואה המשלימה.

  כך גם האדם הדתי הילדותי מתחבא מאחורי הסינר של אלוהיו מכיוון שקשה לו לתפקד בחברת בני האנוש הבוגרת הסובבת אותו. באופן זה גוברת תלותו במקור זה, והוא מבקש בצורה מוגזמת את עזרתו במקום לקחת סיכון מחושב, להיות אחראי למעשיו ולפעול להשגת אותן המטרות הנחוצות לו, ובכך לאפשר לכוחות הטבעיים שבו לבצע את מה שדרוש כדי להצליח.

השליטה של אדם ילדותי על אדם בוגר

רגש הנחיתות של האדם הילדותי מייצר בו דחף לשלוט על הבוגר. הוא מנסה לעשות זאת על-ידי הצגת רגש עליונות מדומה. דחף זה מפתח ומביא לידי מימוש ביטויים ייחודיים נוספים. אנו מבחינים אצלו באגרסיביות מרובה ולעתים קרובות גם בדיכוי הזולת במטרה להשיג את השליטה ולהחזיק בה. שליטה זו, אם היא יוצאת לפועל, מופיעה כרודנית ובאה להכריח את הזולת להיענות לדרישותיו של הרודן. יש להדגיש, שרוב הרודנים שייכים לאישיות הילדותית שמשום מה לא השיגו את הבגרות הנפשית. אנו מוצאים רודנים לא רק במשטרים טוטאליטריים, אלא גם במשטרים דמוקרטיים, וכמו-כן במשפחות, כשהרקע לכך דומה. הרודן נוהג להכריח את הזולת מכיוון שאינו מסוגל להסביר את עצמו ולשכנע את הזולת באופן הגיוני ומוסרי. גם האלימות שבין בני אדם מקורה באי-יכולת זו.

סוגי פנייה אל שני דפוסי האישיות מצדם של אלוהים, הפילוסופים של העולם העתיק והממשל דהיום

הפנייה של אלוהים אל האדם

אפשר לומר בוודאות שאלוהים מפעיל שתי צורות פנייה. פנייה מסוג אחד אל הטיפוס הילדותי ופנייה מסוג שני אל הטיפוס הבוגר.

הפנייה אל הטיפוס הילדותי: בסוג פנייה זה אלוהים מפעיל את גורם הפחד (יראה), גורם הלחץ המתבטא במסירת דברו באמצעות צו אלוהי. אנו אף מבחינים בהפעלת איומים כדי להביאו  לבצע את דברו. כפי הנראה זו היא הדרך הנכונה להביא טיפוס ילדותי לביצוע צו אלוהי, דבר שיביאוהו  באיזשהו שלב לרמה ההתחלתית של בגרות, ואז הוא יגלה בדבר אלוהים גם תוכן ערכי, שאותו יבטא באופן נכון יותר ויותר. בדרך זו תיווצר תקופה שבה הוא יבצע את "דברו" (אם יבוצע) ברמה נמוכה מאוד, בצורה מכנית ושגויה, רמה שהיא אפילו נמוכה מהרמה של אותו אדם ילדותי עצמו. אנו רואים בצער אצל האדם הדתי סוג ביצוע זה גם בימים אלה.

 הפנייה אל הטיפוס הבוגר: אל טיפוס זה פונה אלוהים בצורה שונה. היא מבוססת על הערכה, אהבה, שכנוע והחלטה חופשית. הבוגר לא צריך שילחצו עליו, הוא נמצא ברמה נפשית מספקת שמאפשרת לו לקבל בהבנה ואפילו באהבה את מה שאלוהים מציע. הדברים שישפיעו עליו ויעודדו ביצוע יהיו דווקא הפניות באהבה הקיימות בדבר אלוהים, המוזכרות בפרקים השונים שבתורה ובאתר זה. ואז על בסיס יכולותיו והבחירה החופשית יפעיל הבוגר יזמה, יצירתיות ואהבה, כדי לממש את מה שהוא תופס כמהות של דבר אלוהים.

הגישה הפילוסופית

לפי הצהרותיהם של הפילוסופים מהעולם העתיק אפשר להבחין גם כן בפניות אל שני הטיפוסים. העיקרון הפילוסופי , "שאדם הוא יצירה חיובית, מופנה לאדם בוגר, שיעשה הטוב באמצעות שכנוע ודוגמה אישית (ראה פילוסופיה קונפוציאנית). אנו גם מזהים באותה פילוסופיה פנייה אל אדם ילדותי לפי העיקרון ש"אדם הוא  יצירה שלילית". לכן, כדי שיתנהג נכון וילך בתלם של הטוב דרושים חוקים מוסריים שיישמע להם, עונשים שירתיעוהו מעשיית הרע, והדרכה מתאימה שיביאוהו לעשיית הטוב.

הערה:  אם נבחן את הגישה האלוהית המביאה את האדם לעשיית הטוב, נגלה שהיא דומה להפליא לעיקרון הפילוסופי ש"האדם הוא יצירה שלילית".

השוני בין שתי הגישות מתבטא בכך שעיקר הפנייה האלוהית מופנית אל אדם ילדותי, כשעיקר הפנייה הפילוסופית של העולם העתיק מופנית אל הטיפוס הבוגר.

הפנייה מצדו של הממשל, יהיה הוא דמוקרטי או רודני.

 שני סוגי ממשל אלה פונים אל האדם על בסיס העיקרון הפילוסופי ש"האדם הוא יצירה שלילית", אך בדרך כלל אינם מדריכים אותו כיצד לבצע את הטוב. בכך מחמיצים משטרים אלה את עיקר התכלית שלמענה הוצג עיקרון פילוסופי חשוב מאד זה.

 אנו רואים בדאגה שדווקא המשטר הדמוקרטי, הליברלי, מרשה לעצמו לא לבצע הדרכה חשובה זו, לכן ניתן לדאבוננו לדרג משטר זה כמשטר לא טוב לאדם בכלל ולאדם הילדותי בפרט. אין לאדם הילדותי סיכויים רבים להשתפר. כתוצאה מנצל האדם הילדותי משטר נוח זה לטובתו האגואיסטית ולרעת האוכלוסייה הבוגרת שבה הוא חי.

  אנו עדים לקיומן של הדרכות לשיפור הנוער דווקא במשטרים רודניים מסוימים, לכן לצערנו על אף כל החסרונות שמשטרים אלה מכילים, בתחום שיפור האדם הם חיוביים יותר.

כדי שמשטר כלשהו יפעל לטובת אוכלוסייתו, חייב הוא קודם כל להיות משטר המנוהל על-ידי אנשים בוגרים ומוסריים.

  באשר להתאמת המשטרים לשני הטיפוסים המוזכרים: ניתן לומר שהאדם הבוגר מתאים יותר לחיות במשטר הדמוקרטי, והאדם הילדותי מתאים יותר לחיות במשטר הרודני.