העזרה החברתית

אנו, כיצורים לא מושלמים, זקוקים לזולת כדי להתקיים, וזקוקים לו עוד יותר כדי להתפתח ולתפקד כיאות. אנו חשים צורך או רעב לקבל מהשני דבר מה רוחני, שיעורר בנו את היכולת לכך. לדבר הזה נקרא "מזון רוחני". לצורך או לרעב המוזכר נקרא "רעב חברתי" . אחדים גם חשים צורך להעניק לזולת מזון זה.

 ל מזון רוחני פנים רבות. כדי לקבל ולהעניק מזון מסוג אחד מספיק להימצא בחברת אנוש - זה המזון המשביע את הרעב להגנה ומחסן אותנו מפני בדידות. נקרא לו "מזון רוחני הבסיסי". כדי להשיג ולהעניק מזון מסוג אחר, כמו אהבה, הכרה והערכה, דרוש מגע עם הזולת, נקרא לו "מזון רוחני האצילי". בלי לקבל את המזון הבסיסי איננו מסוגלים לקבל ולהעניק את המזון האצילי.

 לכולנו מוכרת התנהגותו של אדם המצוי בבידוד חברתי, מצב בו הוא דואג בעיקר לצרכיו הגופניים. כעבור זמן-מה הוא מזניח גם צרכים אלה. אולם, כשהוא נמצא בקרבת הזולת הוא נעשה נמרץ ואופטימי יותר ואף מוכן לעשות יותר למען עצמו, ועם הזמן גם למען השני. ברור שקרבת הזולת העניקה לו סוג של אנרגיה חיובית שהניעה אותו לפעול בטבעיות. זהו לכל הדעות כוח מניע טבעי רב-ערך.

  עם הסרת ה הגנה ה חברתית מהאדם המצב חמור בהרבה. תחושות קשות של חוסר ביטחון ופחד מתעוררות בו עקב המחשבה כי בכל רגע עלול לקרות לו דבר נורא. אנו מוצאים תחושות אלה בעוצמה רבה אצל האדם, שנרדף מטעמי דת וגזע בתקופת מלחמת העולם השנייה ומסיבות פוליטיות בכל משטר טוטליטארי. אי-השקט והפחד לא רק שאינם מאפשרים תפקוד משופר, הם אף גורמים לנסיגה ברמת התפקוד הקיימת ובכך מביאים את האדם לפעול רוב הזמן בעזרת האמצעים הפרימיטיביים שבו. אדם זה ישתפר באופן דרמטי אם נחזיר לו  הגנה חברתית זו ונספק לו את העזרה שחברה ערכית שמחה להעניק.

צורך זה, תלות זו, רעב זה, הביאו את האדם להתארגן בקבוצות גדלות והולכות. תחילה נוצרו הקבוצות המשפחתיות, בעקבותיהן הופיעה ההתארגנות השבטית, ומאוחר יותר התלכדו השבטים תחת ארגון הגג המוכר לנו זה שנים רבות בכינויו  עם, ומבחינה פוליטית, כמדינה.

 לסיכום, החברה האנושית היא זו העשויה לספק ליחיד את צרכיו הבסיסיים מבחינה קיומית ומבחינה רוחנית, ובכך להעניק לו את הבסיס להתפתחות ולתפקוד נכונים ויעילים. כל זה בא להוכיח שמקומו הטבעי של האדם הוא בחברת אנוש.

 כבר לפני כ- 2300 שנה אמר הפילוסוף היווני הריסתו, שהאדם הנו "חיה חברתית", כלומר הוא חש צורך לחיות במסגרת חברתית (למשל, במדינה), בה ידאגו לו מנהיגיה לאספקת הצרכים הדרושים לתפקוד נכון. לכן, ממשיך הפילוסוף וטוען, החיים החברתיים טבעיים לאדם, כיוון שכך הוא מממש את טבעו.

  זו הייתה, כנראה, הסיבה לכך שאלוהים פנה אל עם, ולא אל יחידים.  כיוון שרק כך ניתן להביא את האדם למימושו העצמי, או שרק כך ניתן להביאו לרמת הישגים שתאפשר לו לממש את תפקידו האלוהי, שלשמו נברא.

 כדי לחיות חיים חברתים עלינו להיות מפותחים מספיק מבחינה נפשית. רוב כישלונותינו נובעים מכך שאיננו מפותחים מספיק. הדבר עשוי לנבוע ממגבלותינו אך גם ממגבלות החברה.

 לחברת בני אנוש השפעה גדולה על היחיד, הן בכיוון החיובי והן בכיוון השלילי. היעדר המוסריות של חברת בני אנוש הביא את האדם למצב הבלתי נסבל הקיים היום, אך רמתה הערכית-מוסרית הגבוהה היא שתוציאו ממצב זה.

 להבטחת הקיום של חיים חברתים אנו משלמים, לעתים, מחיר יקר ולפעמים מחיר יקר מאוד בכך שלמרות הסבל, האכזבות והאומללות שהחברה גורמת לנו, אנו שבים אליה מחוסר בררה. צורך זה מנוצל לרעה  בצורה זאת או אחרת בכל חברת בני אנוש, יהא הניצול מתוך הכרה או מתוך הרגל.

 אחד העונשים הקשים לאדם היא האפליה החברתית, אם מטעמי גזע, דת, או סתם שנאת חינם. שלילת זכויות בסיסיות של היהודים, השפלתם ורדיפתם בצורות שונות, נובעות מאפליה מסוג זה. האדם אינו מסוגל לחיות לאורך ימים באפליה זו מבלי שכבודו וערכו העצמי ייפגעו בצורה משמעותית. אחדים מאלו שהובלו למוות על-ידי הנאצים ללא התנגדות, נבעה מהאפליה הנוראה ממנה סבלו. 

נמצאנו למדים, כי תפקידה החשוב ביותר של כל חברה או מדינה, הוא להעמיד ממשל מתאים, שיפעל לטובתם, שבין היתר ייצר תשתית מתאימה שתספק לפרט את הצרכים שיביאוהו להתפתחות רוחנית נכונה, תפקוד נכון ורווחה.

 כיום, לדאבוננו, רוב החברות והממשלים המייצגים אותן, אינם מודעים לצורך ולחשיבות המכרעת של יצירת תשתית זו. קיימים סוגי ממשל, שאף מדכאים את הרעב החברתי, ובכך גורמים ישירות לליקויים בתפקודו של האדם והחברה אותה הם מנהלים.

 למרות קיומם של יועצים רבים ודגולים המכוונים את פעילות הממשל, לא קיים אפילו ממשל אחד הפועל נכון למען פיתוחו ותפקודו הטבעי של האדם. מכאן אני מגיע למסקנה העצובה, שהממשלים פועלים ביודעין ובכוונה כפי שהם פועלים, כי כך כדאי ונוח להם למשול.