האדם ומימוש תכליתו

מורה דרך לעשיית הטוב ולחיים המלאים והמאושרים

מאת אברהם אדר

היש לאדם תכלית

אהבת אלוהים

מי שאוהב בכנות את אלוהים אוהב מטבעו  את יצירתו-האדם.

אנו מדברים על אהבה מיוחדת מאוד של אדם אל בוראו. דרישה לאהבה זו מופיעה רק בספר דברים, שם פונה משה אל כל אחד מעם ישראל לאהוב את אלוהים בכל לבבו, בכל נפשו ובכל מאודו. אהבה מיוחדת זו הוצגה על-ידי משה. בשל האמת הבסיסית שבה, ועקב חשיבותה המכרעת בחיי האדם מתייחסים אליה כאל דרישה אלוהית. משה פונה אל האדם באמצעות טקסטים ארוכים המצטיינים בשכנועים רבים, בהצגת תהליך פיתוח, יישום והיזכרות מרוכז מאוד, וכמובן, בציון המטרה של אהבה זו - כל זאת כדי להביאו לאהוב את אלוהים

 כל אלה מעניקים לגישה זו חשיבות מיוחדת, שתגדל לאין שיעור עם התקדמותנו והתעמקותנו בנושא. דרישה אלוהית זו מגלה לנו שיטה ייחודית, המביאה את האדם לאהוב את זולתו. כיוון שכל פנייה כזאת של משה נושאת אופי דומה, ומאחר שברצוני להציג תהליך אלוהי ל פיתוח ו ביטוי אהבה, בחרתי ב"קריאת שמע" כתוכן מייצג של אהבה מיוחדת זו. קריאת שמע כוללת שני פרקים. חילקתי את תוכנה כך שכל סעיף יבטא תחום אופייני אחר.

פרק ראשון- דברים ו', 9-4

1.  " שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד".

2.  " ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך, ובכל נפשך ובכל מאדך".

3.  " והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך. ושננתם לבניך ודברת    בם בשבתך בביתך,   ובלכתך בדרך, ובשכבך ובקומך"
"וקשרתם לאות על ידך, והיו לטוטפות בין עיניך. וכתבתם על מזזות ביתך ובשעריך".

פרק שני- דברים י"א, 13-22

4.  א."והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי, אשר אנכי מצוה אתכם היום, לאהבה את ה'  אלהיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם. ונתתי מטר ארצכם בעתו, יורה ומלקוש, ואספת דגנך ותירושך ויצהרך ונתתי עשב בשדך ולבהמתך, ואכלת ושבעת".

    ב. "הישמרו לכם פן יפתה לבבכם, וסרתם ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם. וחרה  אף ה' בכם, ועצר את השמים ולא יהיה מטר, והאדמה לא תתן את יבולה, ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה אשר ה' נתן לכם".

    ג. "ושמתם את דברי אלה על לבבכם ועל נפשכם, וקשרתם אותם לאות על ידכם, והיו            לטוטפות בין עיניכם. ולמדתם אתם את בניכם לדבר בם, בשבתך בביתך, ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך. וכתבתם על מזזות ביתך ובשעריך".

5. "למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע ה' אלהיכם לתת להם כימי השמים על  הארץ".

הבהרות ראשונות לגבי כל סעיף

הסעיף הראשון מכיל פנייה לתשומת לב, פנייה המקובלת לפני אמירת דבר חשוב.

הסעיף השני מכיל את הנושא עצמו של קריאת שמע, שהוא הציווי האלוהי ל אהבת אלוהים בכל תנאי.

הסעיף השלישי מתייחס לתהליך הפיתוח, ההיזכרות והביטוי בפועל של אהבת אלוהים .

הסעיף הרביעי מתייחס לשכר, לעונש ולתהליך ההיזכרות של שכר ועונש אלה:

             א.  הגמול שיוענק לאדם אם יאהב את אלוהים

             ב.   עונשו של מי שלא יעשה כן.

             ג.   תהליך ההיזכרות בשכר ובעונש אלה.

הסעיף החמישי מתייחס למטרה שלמענה עלתה הדרישה לפיתוח ולביטוי אהבה זו.

 לסיכום, הפרק הראשון נועד ליצור את תהליך הפיתוח והביטוי של אהבת אלוהים והאדם, והפרק השני בא להצביע על הצורך לבטא אהבה זו, צורך שיביא לביטוי אהבה זו בפועל.

מהות אהבת אלוהים  ומטרתה

האם אהבה זו מיועדת לספק את הצורך האישי של אלוהים או את הצורך של האדם, כלומר, לטובת האדם? אם נסכים, כי כל מה שקיבלנו מאלוהים הוא לטובת האדם, נוכל לומר, שגם תוכן זה נמסר לטובתו. לכן המטרה האמיתית של אהבה מיוחדת זו היא למען האדם. ההמשך יחזק מסקנה ראשונית זו.

ביטויה נכון של אהבת אלוהים

האם אלוהים מסתפק בהצהרת האהבה של האדם כלפיו, או אולי רוצה הוא לראות הוכחה לכך במעשים? הגיוני שה' מצפה למעשים, כיוון שלאהוב דבר באמת, משמעו, לבטא אהבה זו במעשים.

אהבה הולמת שתתבטא במעשים, תהיה אהבת כל מה שאלוהים ברא. ומאחר שגם אנו חלק מאותה בריאה, הבריאה שנבראה בצלם אלוהים, אפשר לומר שאהבת אלוהים מכילה בתוכה את אהבת אדם, אהבת הזולת.

האוהב את אלוהים באמת, חייב לאהוב גם את בריאתו

עיקרון זה הוכח כנכון בין בני אדם לבין עצמם, והדוגמאות רבות. הואיל וכך, הוא בוודאי נכון פי כמה בין האדם לאלוהיו. הדבר נובע מייחודנו הרוחני.

 עליי לחזור ולהדגיש שאהבת האדם ואהבת אלוהים אחת הן, ולא ניתן להפרידן. מי שאוהב בכנות את הבורא, אוהב גם את בריאתו, ומי שאוהב בכנות את היצירה הנפלאה הנקראת אדם, אוהב אינסטינקטיבית את בוראו. מסקנה זו לא רק מציינת את ביטוי אהבתו האמיתית של האדם אל זולתו ואל אלוהיו, אלא היא גם ההוכחה לכך, היא הבוחן לאמיתות המעשה.

העוצמה והטוהר של אהבת האדם כפועל יוצא של אהבת אלוהים

כיוון שטיב האהבה של אדם לישות העליונה ביקום מתבטאת מטבעה בטוהר ובעוצמה הרמים ביותר, ומאחר שהאדם דומה לאלוהים, אהבת אדם לאדם עשויה מטבעה להתבטא גם היא בטוהר ובעוצמה דומים. הביטוי האלוהי: "ואהבת את יהוה אלוהיך מכל לבבך מכל נפשך ומכל מאודך" מתאר בפירוש איך אלוהים רוצה שנבטא אהבה זו.

     נקרא לאהבת אדם זו אהבת האדם במתכונת של אהבת אלוהים

 לסיכום, יש לראות בעיקרון של אהבת אלוהים את הגישה הנכונה והיעילה ביותר להביא את האדם לאהוב את זולתו במתכונת של אהבת אלוהים . וכך לקדם את המטרה שלמענה נברא כפי שנברא.

אהבת "תורתו"

 גם תורתו של ה' היא יצירתו, יצירתו הרוחנית, אולי היצירה החשובה מכול, תורה הכוללת את אהבת ה', אבל גם מייצגת את כל תורתו - באהבה. מעשית, תתבטא אהבת תורתו במימוש ויישום תוכנה באהבה. לא עוד ביצוע מכני, ביצוע מתוך הכרח ופחד מעונש, אלא ביצוע מתוך בחירה חופשית, מתוך שכנוע, ביצוע בונה, ביצוע מתוך אחדות פנימית עם עצמנו ועם העולם, ביצוע שיקדמנו, ביצוע באהבה.

אהבת אלוהים  לשמה

אהבה זו היא הגורם העיקרי להתקרבותו ואפילו להתייחדותו של האדם עם אלוהים , התקרבות ש"כבודו" כה השפיע עליו לעשותה. הגיוני הוא, שכדי ליצור אמון "בינו" לבין האדם, כדי שיקבל את דברו, התקרבות זו נחוצה מאוד. התקרבות והתייחדות אלה יעניקו לאדם יתרונות נוספים רבי ערך, בכך שיספקו לו תנאים אידיאליים להתפתחות ולתפקוד רוחניים נכונים ויעילים, כולל גמול נפלא עקב כך. כמו-כן, יעניקו אמון וביטחון שאנו נתקבל "אצלו" כפי שאנו, שאנו חשובים בעיניו, שאיננו בודדים ביקום האינסופי, שניתן לסמוך עליו ולבטוח בו, קרי למסור את עצמנו  בידיו. התקרבות זו גם תאפשר לאדם להימצא בהכרת אהבה ובאחדות לתקופות ארוכות, על כל המשתמע מכך.

 התקרבות זאת, לפי הפילוסוף סוקרטס, היא ההתקרבות אל האלמוות. לפי הפילוסוף אפלטון, היא שבירת השלשלות שבהן המאהב היה אסור במערת הצללים של סוקרטס ויציאתו אל העולם האמיתי. זוהי גם התקרבות שלפי הנביא ישעיהו, תעלה את האדם לרמה ערכית כזאת, בה השנאה והמלחמות בין בני האדם יאבדו את משמעותן וייעלמו.

לסיכום, אף-על-פי שאהבה זו מכוונת לאלוהים  בלבד, מפיק ממנה האדם יתרונות משמעותיים. 

כל דבר שאינו אהבת אלוהים הוא עבודת אלילים

בחלקה הראשון של קריאת שמע, בסעיף השכר והעונש, מצוטט סוג השכר שיקבל האדם אם יאהב את ה'. בחלקו השני, העוסק בעונש, אמור היה להיות כתוב סוג העונש שיקבל האדם אם לא יאהב את ה'. להפתעתנו, במקום זאת, מוזהר האדם מפני עבודת אלוהים אחרים ומפני השתחוות להם, שאם לא כן, יוטל עליו העונש האמור. מדוע קיימת אי-רציפות בציטטה זו? האם נפלה כאן טעות, או שהדבר נכתב כך בכוונה?

 אם אנו מאמינים שציטוט זה התקבל מהאינטליגנציה הרמה ביותר ביקום, המודעת לחשיבות הנושא, לא מתקבל על הדעת שמדובר בטעות. משמע, הדבר נכתב כך בכוונה. אם כך, איזה מידע נוסף הועבר לאדם מצורת כתיבה זו?

 דבר אחד ברור  מכל זה, שאי-אהבת אלוהים  זהה לעבודת אלילים, שהיא לכל הדעות פעילות שלילית. לפיכך, כל פעילות שאינה מבטאת את אהבת אלוהים ובמקביל את אהבת האדם במתכונת של אהבת אלוהים , היא פעילות שלילית. מסקנה זו כוללת מידע בסיסי, הנחיה חשובה ביותר להתנהגותו המוסרית של האדם.

 אנו לומדים בפרק זה, שאדם שאיננו מסוגל לבטא אהבה, מבטא שנאה, על כל המשתמע מכך. עבודת האלילים, אם כן,  היא בין היתר פעילות שלילית הנעשית עקב ביטוי השנאה. אמנם עבודת האלילים חלפה מזמן מן העולם, אך אנו עשויים לעבוד גם כיום אלוהים אחרים.

אדם אינו חייב להשתחוות פיזית או רגשית לאלילים, הוא משתחווה להם על-ידי מעשיו, עמדותיו ותגובותיו השליליות והלא מוסריות. העונש על כך הוא אותה אומללות, אותה גלות, אותה שפיכות דמים רצופה, ואותה סכנה קיומית שהאנושות נמצאת בה היום.

 כפי שניתן לראות, מדובר בעונש טבעי הנובע מפנימיותו הרוחנית והייחודית של האדם, ולא בעונש מגורם עליון. תופעה זו חוזרת על עצמה בכל פעם שנתקלים במאורע דומה. לכן השיטה המוצגת מבוססת על גישה מאוד חכמה ועקרונית, המספקת את המוטיבציה הרמה ביותר להביא לכך שהאדם יבצע את הדבר הנכון.